רבות הדרכים: הכירו את היריבות האפשריות של ישראל בדרך ליורו​

שני המשחקים האחרונים של נבחרת ישראל בקמפיין מוקדמות יורו 2020 הותירו טעם מר מאוד – בהפסדים לפולין ולמקדוניה לא הורגשה התשוקה כלל, וניכר כי החבורה של אנדי הרצוג עשתה מספר צעדים אחורה אחרי פתיחה מעודדת לקדנציה של המאמן האוסטרי שהחזיקה לזמן קצר את הניצוץ לעיני השחקנים והאוהדים. ואולם, החדשות הטובות לקראת שלב הפלייאוף בחודש מרץ הן כי גם יריבותיה הפוטנציאליות של ישראל לא בדיוק נמצאות בתנופה.

גם הן חוות משברים, ולכן לא כדאי לזלזל בסיכויינו לחולל סנסציה ולהעפיל לראשונה לאליפות אירופה. אם הנבחרת תציג את הרמה והאמונה כמו, למשל, בהפסד 3:2 בסלובניה, שלא לדבר על ניצחון על אוסטריה בתחילת השנה, המשימה תהיה אפשרית.

אז מה צפוי לנו? ההגרלה ביום שישי מורכבת למדי, וזה הזמן לפשט את העניינים ולהציג את התסריטים באופן מובנה. הפלייאוף מבוסס את התוצאות בדרגים השונים בליגת האומות, ומשתתפות בו רק הנבחרות שטרם העפילו ליורו 2020 מטורניר המוקדמות עצמו. בדרג א' יש רק נבחרת אחת כזו – איסלנד. בדרג ב' 4 נבחרות – בוסניה, סלובקיה, אירלנד וצפון אירלנד – ולכן הוא סגור ולא רלוונטי לגבינו.

בדרג ג', אליו משתייכת ישראל, יש שש נציגות נוספות. סקוטלנד, נורבגיה, סרביה ובולגריה מדורגות לפנינו. הונגריה ורומניה מדורגות אחרינו. על מנת לארגן פלייאוף, תידרש אופ"א להעביר שלוש נבחרות מדרג א' לדרג ג', וזה ייעשה בהגרלה בין ארבע הנבחרות האחרונות בדירוג, כלומר בולגריה, ישראל, הונגריה ורומניה. אחת תישאר בדרג ג', שלוש יעברו לדרג א'.

מה זה אומר מעשית? יש סיכוי של 25 אחוזים כי ישראל תישאר בדרג ג'. במקרה כזה, היא תתמודד במשחק חוץ בודד מול סקוטלנד. אם תנצח, תשחק מול המנצחת בין נורבגיה לסרביה, והביתיות בקרב זה תיקבע אף היא בהגרלה ביום שישי.

המשחק בגלאזגו, אם וכאשר יתקיים, יהיה קשה במיוחד. המוטיבציה של הסקוטים תמיד גבוהה, והיא מתעצמת אפילו יותר כי היא אחת המארחות הרבות של הטורניר. אם תעפיל, תקיים סקוטלנד שני משחקים בהאמפדן פארק, ובנוסף תתכבד להתארח אצל אנגליה בוומבלי. ואולם, בנוסף לחלום דרושה גם יכולת, וכאן הסקוטים לא במצב מזהיר.

המשבר המתמשך הוריד את ציפיות האוהדים לשפל, והם נוטים להתבדח על חשבון הנבחרת, בדיוק כמו בישראל – ואולי אפילו יותר. במסגרת ליגת האומות לפני שנה התמודדנו פעמיים מול הסקוטים, ניצחנו 1:2 בחיפה והפסדנו 3:2 בגלאזגו. במוקדמות, הפסידו הסקוטים פעמיים הן לבלגיה והן לרוסיה, התקשו מאוד במשחק ההגנה, וספגו שלישיה אפילו בקזחסטן במרץ – התוצאה המשפילה הביאה לפיטוריו של המאמן אלכס מקליש.  הבוס החדש, סטיב קלארק, לא הצליח להחזיר את האמון בנבחרת עד כה, ובמגרש נייטרלי הסיכויים מול ישראל שווים פחות או יותר. הביתיות תעניק יתרון מהותי לסקוטים, אך המשימה אינה אבודה.

אם וכאשר ננצח, האתגר הבא יהיה קשה אף יותר. סרביה היא הנבחרת האיכותית ביותר בפלייאוף מבחינת חומר השחקנים, עם סקורר אימתני בדמותו של אלכסנדר מיטרוביץ', עושה המשחק דושאן טאדיץ', אלכסנדר קולארוב הוותיק בעורף, ודור מבטיח מאוד של צעירים – ניקולה מילנקוביץ', סרגיי מילינקוביץ'-סאביץ', לוקה יוביץ', שלא לדבר על פרדראג ראיקוביץ'.

הרשימה עוד ארוכה, וחומר השחקנים אינו בר השוואה לסגל הישראלי כלל. עם זאת, ההתאחדות הסרבית חובבנית באופן מחפיר, הניהול קטסטרופלי, והנבחרת נוטה להיות שברירית מאוד מנטלית. היא לא ממצה אפילו עשירית מהפוטנציאל, וכאן טמון הסיכוי מולה – במיוחד אם ישראל תהיה המארחת.

נורבגיה איכותית הרבה פחות על הנייר, אך חזקה הרבה יותר פסיכולוגית, ונהנית משירותיו של המאמן השבדי הוותיק לארס לאגרבק. היא השיגה נקודות רבות במוקדמות בזמן פציעות, הפסידה רק פעם אחת ב-10 משחקים (2:1 בספרד במרץ), ואחוז ניכר משחקניה נמצאים בכושר טוב. מבחינת המומנטום והאמונה, זו הנבחרת היעילה ביותר בדרג ג', ולכן היא פייבוריטית קלה במאבק מול הסרבים. הסיכוי לעבור אותה באוסלו נמוך, אבל בישראל יש אולי על מה לדבר.

בשורה התחתונה, אנחנו בנחיתות ברורה מול היריבות האפשריות מדרג ג', וכדאי לנו מאוד לעבור לדרג א'. למזלנו, יש לכך סבירות של 75 אחוזים – והסתברות של 50 אחוזים נתמודד בחצי הגמר בחוץ מול בולגריה. ואם האוהדים הישראלים מאוכזבים מהנבחרת, הרי שהבולגרים במצב רוח גרוע הרבה יותר. הקמפיין שלהם במוקדמות היה מביש ומביך, וזכה לחשיפה בעיקר בגלל התנהגות גזענית של חלק מהאוהדים בתבוסה ביתית 6:0 מול אנגליה.

המאמן קראסימיר באלאקוב התפטר בעקבות הפיאסקו – הן הספורטיבי נטו והן התדמיתי – והוחלף על ידי גאורגי דרמנדז'ייב השנוי במחלוקת. בולגריה השיגה ניצחון בודד בשמונה משחקים, 0:1 על צ'כיה במשחק שכבר לא קבע דבר מבחינת היריבה, וההתבססות על שני מתאזרחים ברזילאים בחוד רק מדגישה את המצוקה. במשחק ביתי, ישראל הייתה פייבוריטית ברורה. בסופיה, הסיכויים נוטים מעט לטובת בולגריה, אך החבורה של הרצוג חייבת להאמין בעצמה ובהחלט מסוגלת לנצח.

משימה אפשרית אפילו יותר תהיה אם הונגריה ורומניה יעברו ביחד איתנו לדרג א' – כי אז נתמודד מול ההונגרים במשחק ביתי דווקא. הונגריה במצב טוב יותר בהשוואה לבולגרים, אך היא נמצאת במשבר מתמשך, וההעפלה ליורו 2016 התבררה בדיעבד כמקרית לחלוטין. בבודפשט הייתה אופטימיות זהירה אחרי ניצחונות על קרואטיה ו-וויילס בתחילת הקמפיין, אך בסתיו הפסידה הנבחרת לסלובקים, קרואטים ו-וולשים, ונותרה במקום הרביעי. היא חלשה באופן מסורתי במשחקי החוץ, וישראל תהיה פייבוריטית מולה.

אם וכאשר ננצח בחצי הגמר, המשימה בגמר תהיה מול איסלנד או רומניה. האיסלנדים מגובשים הרבה יותר, אך הדור הנוכחי נמצא הרחק מעבר לשיאו אחרי ההעפלות ליורו 2016 ומונדיאל 2018. המאמן השבדי הנוכחי, אריק האמרן, ממש לא משחזר את הישגיו של לאגרבק, ואיסלנד לא עמדה בציפיות של עצמה במוקדמות, במיוחד בגלל ההפסד באלבניה. אם נוגרל למשחק ברייקיאוויק, סיכויי ישראל יהיו נמוכים, אך הם יעלו באופן ניכר אם הביתיות תהיה שלנו.

באשר לרומניה, סיכוייה לנצח באיסלנד נמוכים יחסית אף הם, ולכן הסיכוי לפגוש אותם לא גבוה. אם וכאשר זה יקרה, נתמודד מול המאמן קוסמין קונטרה שסומן בזמנו כמועמד למכבי תל אביב בזכות החברות עם ג'ורדי קרויף. קונטרה הוא איש מקצוע מוערך, אך לרשותו עומד סגל דל, במוקדמות הצליחו הרומנים לנצח אך ורק את מלטה ואת איי פארו. במשחק ביתי מולם, תהיה ישראל פייבוריטית.

לפיכך, המסלול הנוח ביותר יהיה מעבר לדרג א', והתמודדות עם הונגריה (בבית) או אם בולגריה (בחוץ) בחצי הגמר – ואז הגרלה ביתית (אם ירצה המזל) בגמר.